הכל שקרים

ואיך הם ינצלו את תמימותנו. איך ישתמשו בחיוך של תינוק לקידום מוצר חדש, ובגור כלבים לשימור נאמנות הלקוחות. איך הם ישרטטו אסטרטגיות שיווק בחול אשר על שפת הים, וירקמו קמפיינים במרבדי הפרחים של ילדותנו. [המשך ←]

לעוף זה פחות מסוכן מאשר ללכת ברגל במרכז העיר. זאת עובדה. אבל אנשים חוששים ממה שאינם מכירים. לכן מדי ערב, הטיילת עמוסה במטיילים בעוד שהשמיים פנויים לגמרי. מה גם שאנשים נוטים לכפות על אחרים את הפחדים הבלתי מבוססים שלהם. כך שטיול במעוף ציפור מעל החוף לא בא בחשבון. [המשך ←]

בספרו "ארץ הארזים – מותה של החמלה" מביא העיתונאי וההיסטוריון הלבנוני אנטואן קסיר דוגמא מאלפת, גם אם עגומה משהו, לאופן שבו מלחמה קורעת לא רק משפחות ועמים, אלא גם רעיונות וערכים.

[המשך ←]

ימי הזיכרון והעצמאות דרך עיניהם של בורחס, ברכט והסרט "12 הקופים". [המשך ←]

איך זה קרה? כיצד הפכו המים, יסוד החיים שמהווה שני שלישים מגופנו, לסחורה ככל הסחורות? איך הפך הנוזל שזורם בנהרות ושופע ממעיינות, היורד מעננים וקופא בפסגות, למוצר שנמכר בבקבוק, כמו נוזל כביסה או רוטב-מוכן-מראש? ולמה לעזאזל מים מינרלים יקרים פי 1,000 ממי ברז? [המשך ←]

יש רגע שבו שתיקה הופכת לבגידה. רגע שבו נדרש אדם להכריע בויכוח בין מצוי לרצוי. בין קבלת הקיים לבין הצורך בשינוי. בין נאמנות למקצוע לבין טובת הכלל. הרגע זה הגיע. אבל אפילו עכשיו, כאשר האמת המרה דוחקת בי, אני עדיין מתקשה לצאת נגד כור מחצבתי – מדע הכלכלה. אך לא אוכל עוד להמשיך לכנות את עצמי כלכלן מבלי שאדבר בקול צלול נגד השקר הגדול ביותר של המקצוע שלי: צמיחה כלכלית. [המשך ←]

ישראל, כך נדמה, היא אלופת העולם בחרמות. חרם תיירות נגד טורקיה, חרם על אמנים שלא שירתו בצה"ל, חרם אמנים על אריאל, חרם חרדי נגד רשת רבוע כחול וחרם חילוני על מוצרים עם תו כשרות של בד"ץ. היו לנו חרמי צרכנים על רשת קסטרו בשל מוצרי פרווה, נגד רמדיה עקב תחליפי חלב פגומים ועל חברות הסלולר בגלל העלאת מחירים. אפילו בהלכה היהודית מכירים בחרם צרכנים כאמצעי למנוע הפקעת מחירים. [המשך ←]

יש לי גֶן אנוכי. הוא לא רוצה ילדים. לא אינסטינקט הורי, ולא נעליים. פשוט לא מוכן לשמוע על זה. "פרו ורבו" לא מדבר אליו. מבחינתו תרנגולת היא בסך הכל תרנגולת, ולא הדרך של ביצה לייצר עוד ביצה.

הוא לא רוצה להביא ילדים לעולם, וגם לא לעצמו. הוא לא מרגיש צורך לחוות מחדש את ילדותו. וגם לא מבקש לעצמו ראי לנפש. גן אנוכי כבר אמרתי? [המשך ←]

סַמל: ערב המבצע, בזמן ההמתנה על הגבול, שקענו מפקד המחלקה ואני בויכוח על ההבדל בין חיים למוות. הלילה ירד סביבנו, ובחשיכה לא ראינו עוד איש את פני רעהו. אבל קולו החלול והאדיש חזר ואמר כי מוות אינו אלא הצטרפות הגוף לנפש שמתה כבר מזמן. [המשך ←]

"הגיל הטוב ביותר הוא הגיל שלך"

מגי קון, מנהיגת "הפנתרים האפורים", תנועה חברתית של אנשים זקנים בארה"ב.

מנהג האסקימואים להותיר בישימון הקרח זקנים שחדלו להביא תועלת לשבט נתפס על ידי רבים כבלתי מוסרי. אולם מבקרי מנהג עתיק יומין זה נוטים להתעלם מהעובדה שגם במדינת "הרווחה" המודרנית, רבים מהמבוגרים עדיין נאלצים "ללכת אל ערבות הקרח" ולסיים את חייהם גלמודים ונכלמים בשוליה הזנוחים של חברה שמקדשת את הנעורים. [המשך ←]