בלה בליסימה

יום שלישי, 12 במאי 1992. אישה חרדית בשם בלה פרוינד מגוננת בגופה במשך כמחצית השעה על פלסטיני שניסה לדקור שני נערים בירושלים, לאחר שהמון זועם יהודי תפס אותו וביקש לעשות בו לינץ'.

עדנאן אלאפנדי, צעיר בן 21 ממחנה הפליטים דהיישה, דקר שני נערים יהודים ליד שוק מחנה יהודה. לאחר האירוע דלק המון זועם אחריו, אשר לבסוף תפס אותו בחניון. יריות נורו, אלאפנדי שכב על הקרקע, וההמון היכה אותו נמרצות. פרוינד, שעברה במקרה במקום, ראתה מה קורה, והצליחה להסתנן בין האנשים ולהגיע אל אלאפנדי. היא גוננה עליו בגופה, בעת שאנשים צעקו לעברה "אוהבת ערבים!", בעטו בה, היכו אותה באגרופיהם, ואחד אפילו צרב את עורה עם סיגריה. לבסוף, כעבור 27 דקות, הגיעה המשטרה למקום ועצרה את אלאפנדי.

"באותו רגע זה היה מעמד הר סיני בשבילי. טיפת דם לא נשפכה שם, וזה מה שהיה חשוב", סיפרה פרוינד, בת לניצולי שואה. "כשביקרתי לפני שנים במחנה ההשמדה אושוויץ, וראיתי את המקום שבו היתה אמא שלי, עוד אפשר היה להריח את הגופות השרופות. ומסביב היו בתים ישנים, שהדיירים שלהם לא יכלו להגיד שהם לא הריחו את השריפה של האנשים", המשיכה פרוינד. "אני דור שני לשואה שגדל בלי סבים וסבתות, אז איך אני יכולה להסכים ללכת עם הילדים שלי במרכז ירושלים, ושהחוויה שלהם תהיה לראות לינץ' באמצע הרחוב?".

"ככל שמקום קדוש יותר, הוא רגיש יותר, והרבה עיניים לוטשות אליו… אני מאוהבת בעיר הזו. אני יכולה ללכת ברגל ביום שבת מכאן ועד הר ציון רק בשביל לראות את הבתים, את האבן, את היצירה, את המגדל הגדול בהר ציון, את הכנסיות. אתה רואה את הר ציון וקבר דוד ואת כנסיית ישו והסעודה האחרונה ביחד. כל הדתות היו בעצם אמורות להתחבר, אבל הדתות הביאו אסון על העולם. הביאו מלחמות", הוסיפה פרוינד.

bela-froind-newspaper

בעקבות המקרה, סבלה פרוינד מאיומים על חייה. "איימו עלי בלי הפסקה, אפילו פוליטיקאים התבטאו נגדי, פעילי כ"ך שלחו לי איומים בדואר, אמרו שהילדים שלי יהיו הבאים בתור להידקר", סיפרה. "דווקא רבנים חרדים הגנו עליי, אמרו לי שעשיתי את המעשה הנכון הלכתית ומוסרית. זה לא עזר לי יותר מדי, פחדתי פחד מוות. ולמרות כל זה, הייתי עושה אותו הדבר גם היום".

כעשור לאחר האירוע, הוציאה להקת "הדג נחש" שיר בשם "בלה בליסימה" שעוסק במעשה הגבורה של פרוינד.

קטע מתוך מילות השיר:

המקרה של האישה הזו נחרט לי בראש
מאיפה הכח לשכב בלי לזוז, בלי לחשוש
שואל את עצמי מה הייתי עושה במקומה
לו בדיוק באותה שעה הייתי נקלע לסביבה
ברור לי שלא הייתי בא ובועט
אבל אם להיות הגון ולומר את האמת
לא נראה לי שהייתי מסוגל לנהוג כמוה
הרבה יותר מתאים לי לקום ולברוח
או מקסימום לנסות למצוא שוטר או משהו
אבל היא שכבה שם עד שכוחותיה תשו
עשרים דקות היא חטפה שם בעיטות
הילדים שלה ראו ולא הפסיקו לבכות.

בלה בליסימה בלה בליסימה…

הגברת לסמל לא הפכה
ושמה נמחק למעשה מהתודעה.
אין בול שלה
אולי כי ישראל עוד בשלה ולא בשלה
לאמץ לחיקה גיבור
שגבורתו לא מלחמתית, גיבור
שגבורתו היא לא צבאית, גיבור
שגבורתו רק מוסרית,
גיבור אישה, ועוד חרדית.

דעי לך אישה יקרה שלא שכחתי
את סיפור גבורתך לעצמי הבטחתי
שזה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך
זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך
זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך
זה סיפור ראוי

בלה בליסימה בלה בליסימה…

בשנת 1998 ביימה נאוה נוסן-חפץ, בוגרת בית הספר לקולנוע מעלה, סרט תיעודי קצר בשם "בלה". "קשה להתעלם מבלה פרוינד. גם כאשר היא חוזרת משוק מחנה יהודה לבית, אנשים מסתכלים עליה. היא בולטת מאוד ברחוב החרדי. הפאה הבלונדינית, שרשרת הזהב על הקרסול, וסגנון הדיבור שלה המערבב בנשימה אחת 'בורא עולם' ו'ראבק', סלנג ומדרשים, מותירים את הרושם שזו אישה שקובעת לעצמה את הגבולות".

אוהבים? תרמו להכל שקרים

Flattr this
עוד באותו עניין...

2 תגובות

  1. אנה ברוטמן
    אוק 11, 2015

    אסור שייצאו מחבלים חיים מפיגועים. אם היה חוק עונש מוות למחבלים, לא היה צורך בלינץ'. לכן אני מסתייגת מהמעשה שלה. צריך לדבר איתם בשפה שהם מבינים. זה לא שהיא הגנה על עובר אורח תמים.

    להגיב

    • אוהד
      דצמ 16, 2015

      את חושבת שזה נורמלי להגיב כמו שאת מגיבה?
      האישה הגנה על חייו של הבן אדם באשר הוא אדם.
      המעשה אותו היא ביצעה הוא מעשה אשר צריך להיות בכל מקום, במיוחד היום אחרי מה שקרה בבאר שבע, אני מקווה שתתעשתי על עצמך.

      נ.ב. אני לא אומר זאת בגלל שאני שמאלני.

      להגיב

איך היית רוצה להגיב

להגיב

*