לכשכש בכלב 2.0

באחד הסרטים הכי אהובים עלי, "לכשכש בכלב", ארה"ב מכריזה על מלחמה בדיונית נגד אלבניה בניסיון להטות על תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב. בשנת 1997, כאשר הסרט עלה לאקרנים, עלילתו נראתה כתרחיש מופרך, אולם לא כך כיום בעידן של אינטרנט בזמן אמת, עריכת וידאו זמינה לכל וכלי איסוף מידע (אגרגציה) ברשתות חברתיות.

תחקיר שפורסם בסתיו 2016 חשף כי בארה"ב, שילמו סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב והפנטגון יותר מחצי מיליארד דולר לחברת יחסי ציבור בריטית כדי להפיק עבורן בחשאי סרטים מפוברקים של ארגון אל קאעידה בעיראק בשנים 2007-2011. קמפיין התעמולה הסמוי, שנקט בשיטות דומות לאלו שבסרט "לכשכש בכלב", נועד להציג בתקשורת תמונת מציאות שתצדיק בדיעבד את פלישת ארה"ב לעיראק בשנת 2003.

בה בעת, תחקיר אחר שפירסם אדריאן צ'ן בעיתון "ניו יורק טיימס" בקיץ 2015, חשף כי סוכנות חשאית של רוסיה מפברקת אף היא מגוון אירועים, כאשר קהל היעד של החדשות המזויפות הוא הן הציבור הרוסי והן הציבור האמריקאי. צ'ן איתר אין ספור סרטוני יו-טיוב, חשבונות טוויטר ואתרי אינטרנט מזויפים, שמקורם כנראה בסוכנות זו. הזיופים היו מוצלחים עד כדי כך שאנשים רבים גרסו בטעות כי האסונות, הסכסוכים והאירועים החדשותיים שהפיקה הסוכנות הם אמיתיים, ולא מעשה ידיו של צבא טרולים מתוחכם.

אפשר לקרוא לזה החיים מחקים אמנות 2.0. בסרט "לכשכש בכלב" נדרש לכך מפיק הוליוודי מיומן (שאותו גילם באופן יוצא מן הכלל השחקן דסטין הופמן) ואולפן ענק, אולם כיום כל שנדרש לכך הוא כמה הקלקות עכבר וקריין בעל קול מתאים. הודות למדיה חברתית, קל להפוך משהו מפוברק לחלוטין לאחד הנושאים העדכניים ביותר ברשת.

רוסיה נחשבת למצטיינת בסילוף האמת, ויש שפע דוגמאות לכך, כמו למשל הפרטים המומצאים על התרסקות טיסה 17 של מלזיה איירליינס באוקראינה. ארה"ב מצדה, הפעילה כבר בימי מלחמת העולם השנייה יחידות שלמות שעסקו בהפצה מכוונת של מידע מוטעה, בתקופה שלא היו אינטרנט ומחשבים אישיים. ובכל זאת הן הצליחו לבדות כמה סיפורים מדהימים. אם אתה רוצים לקרוא על אחת מאותן בדיות, נסו את הספר "הסוכן גרבו", אשר מבוסס על חייו האמיתיים של מרגל שהצליח לתעתע בגרמנים ולגרום להם לחשוב שפלישת בעלות הברית לנורמנדי תתרחש במקום אחר.

האם יהיה זה מוגזם לצפות מעיתונאים לא ליפול בפח של סיפורים מפוברקים? לפחות חלקם מנסים לרכוש כלים כיצד לוודא את אמיתותם של פרסומים במדיה חברתית. זאת התחלה טובה אבל עדיין יש המון עיתונאים שנופלים בפח. מה שמזכיר לי את אמן מתיחות התקשורת ג'ואי סקגס, שמצליח זה שנים להפיל בפח את אמצעי התקשורת.

אני מניח, אם כך, שמוסר ההשכל מכל זה הוא שצריך להיות ספקנים יותר. בסרט "לכשכש בכלב", אומרת דמותו של הופמן, "זאת העבודה הטובה ביותר שעשיתי בחיי, בגלל שהיא כל כך כנה". וכמה שהוא צדק. אז תמשיכו לתת אמון, אבל הקפידו לוודא שזה אמיתי.

אוהבים? תרמו להכל שקרים

Flattr this
איך היית רוצה להגיב

להגיב

*