סיפורו של אמנון זכרוני – מראשוני סרבני הגיוס לצה"ל

ב-2 ביוני 1954 נידון החייל אמנון זכרוני לשבעה חודשי מאסר בגין סירובו לשרת בצה"ל מטעמים פציפיסטיים. מספר ימים קודם לכן, ב-28 במאי, פתח זכרוני בשביתת רעב בדרישה לשחררו מהצבא.

במכתב גלוי ששלח לנשיא המדינה, כתב זכרוני "אדוני, הנני מתכבד להודיעך, שהחל מיום 28 במאי הנני מסרב לאכול. אדוני, ראה את צומי כראיה להתנגדותי הגלויה להמשך קיומה של הכפייה המצפונית הנהוגה בישראל… החזקת סרבן מלחמה ביחידות צבאיות – לעתים גם בבתי כלא צבאיים – עומדת בניגוד גמור להצהרת זכויות האדם של האומות המאוחדות ומגילת היסוד של מדינת ישראל, הערבות להבטחת חופש המצפון".

מתחילת צומו הועבר זכרוני לבית חולים צבאי, וחבריו לסרבנות בישראל פתחו בפעולה פוליטית נמרצת. נתן חופשי מנהלל, "ראש אגודת סרבני המלחמה בישראל", ביקר אותו וחבריו לסרבנות צמו עמו למשך יום אחד. שלום זמיר, "מראשי תנועת סרבני המלחמה בארץ", הפגין מול הכנסת "לאות סולידריות עם אמנון זכרוני". זמיר נשא כרזות כתובות בעברית ובאנגלית, בהן מובעת הדרישה לשחרר את סרבן המלחמה וכן קריאה "נגד כפיה מצפונית על ידי רדיפת סרבני המלחמה". הוא נעצר בידי המשטרה.

ביום ה-14 לצום כינסו נתן חופשי, עו"ד מ. שטיין, ויוסף אבילאה, שסירב להילחם ב-1948, מסיבת עיתונאים ובה סיפרו על מחאות שהוגשו לשגרירי ישראל בחו"ל על ידי סרבני מלחמה שם, בעיקר באנגליה, מושבה של ההנהלה העולמית של איגוד סרבני המלחמה.

מכתבים נשלחו גם לאלברט איינשטיין ולראש הממשלה משה שרת, שמזכירו השיב: "ראש הממשלה משוכנע כי אין נשקפת סכנה לחיי אמנון זכרוני". שרת קיבל מכתב מ-12 חברי פרלמנט בריטיים ממפלגת הלייבור ומהפילוסוף ברטרנד ראסל, שהפצירו בו לשחרר את זכרוני. זכרוני עצמו דחה הצעה לשרת ביחידה לא-קרבית.

זכרוני נחלש והלך. ביום ה-21 לצום שלחו רבניה הראשיים של תל אביב-יפו מברק לשר הביטחון וביקשו שיפעל למענו; הפילוסופים מרטין בובר, הוגו ברגמן וארנסט סימון הפצירו בזכרוני לאכול אך הוא ענה שהפסקת הצום בלי שישוחרר מן הצבא "תהיה בגידה בעצמו".

שביתת הרעב של זכרוני, אשר גויס לצה"ל באוקטובר 1953, וסירב להישבע אמונים לצבא וללבוש מדים, נמשכה 24 ימים, והוא שבר את צומו רק לאחר שהצבא הודיע על ביטול גזר דין המאסר. בסופו של דבר שירת זכרוני כמתרגם ועורך בטאונים בהג"א

זכרוני אמנם לא היה סרבן המצפון הישראלי הראשון, אולם סירובו ושביתת הרעב בה פתח הפכו אותו למקרה הסירוב הראשון שזכה לתהודה ציבורית רבה בישראל.

מקור

אוהבים? תרמו להכל שקרים

Flattr this
איך היית רוצה להגיב

להגיב

*