נשים למכירה

פורסם במקור באתר ערב רב

"המטה למאבק בסחר בנשים" ומשרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי השיקו קמפיין חברתי, כהגדרתם, כנגד סחר בנשים. במסגרת הקמפיין הקימו הפרסומאים מיצג בחלון ראווה בחנות בדיזינגוף סנטר, ובו הציעו נשים למכירה. בנוסך הוקם דף של נשים לקנייה אונליין בזאפ, המציע השוואת מחירים בחלוקה על פי גיל, ארצות מוצא, משקל, גודל החזה וכו', עם תמונות מטושטשות פנים. הנשים שהוצעו למכירה היו בעיקר ממדינות חבר העמים (רוסיות), מזרחיות וערביה אחת. בקמפיין הזה קיימים כל כך הרבה היבטים מטרידים שקשה למנות את כולם.
ובכל זאת, הנה מספר:

1. מעבר להשפלה הכללית של נשים בהצבתן באופן מכוון למכירה בחלון ראווה ובאתר על פי מחיר, גיל, קריטריוני גוף וכו' – השימוש באופן כמעט אקסקלוסיבי בנשים מחבר העמים בצורה כה משפילה מקדם את הרעיון הגזעני של 'כל הרוסיות זונות', ומחזק מיתוסים וסטריאוטיפים גזעניים. בנוסף לכך, הצבת קבוצת הנשים כקורבנות חסרות ישע, כחסרות קול וכוח והקריאה המשתמעת מכך לצופה הבורגני והלבן שבדיזינגוף סנטר להציל אותן – או לחלופין לנצל אותן – לא עושה דבר מלבד חיזוק עליונותו המעמדית של הקהל הלבן והשבע בתור תפקיד המציל את הרוסיות המוצגות כמסכנות ונחותות.

2. מן הסתם לא מדובר בעבודת אמנות ניטראליות או אף באחת פוליטית שמטרתה היא חינוך הציבור. אין לי בעיה עם אמנות פוליטית, רק שכאן מדובר בקמפיין יוקרתי בשיתוף פעולה בין ח"כ אורית זוארץ, המטה למאבק נגד סחר בנשים ומשרד עורכי דין, שמוצג בדיזינגוף סנטר במטרה לקדם את הצעת החוק של זוארץ להפללת לקוחות של זונות על ידי החתמת הציבור על עצומת תמיכה בחוק. הצעת החוק של זוארץ, שמקודמת דרך הפרויקט, מתעסקת בזנות, ואין בה אף אזכור לסחר בנשים. בעוד שהקמפיין מתיימר להיות 'לטובתן' של הזונות, אף זונה ואף אישה נסחרת איננה מעורבת בו, והנשים בחלון הראווה הן דוגמניות ושחקניות. לא רק זאת, אלא שהקמפיין נעשה בשעה שזונות מכל קצות הארץ מתנגדות בנחרצות להצעת החוק שתפגע בהן. חבל רק שלזונות אין את המשאבים להציג בדיזנגוף סנטר ולשכור שירותי יחסי ציבור יוקרתיים שכאלו.

3. הקמפיין משתמש בטקטיקה רגשית ומניפולטיבית של הצגת עוולות הסחר בנשים כדי לקדם את הצעת החוק של זוארץ בקרב הציבור הלא-מיודע ולא-בקיא בסוגיה, בטענה שהחוק יילחם בתופעה. מה שהקמפיין לא מציין, אך ידוע לזוארץ למשל, הוא שכיום סחר בנשים הוא תופעה שולית ביותר בארץ. ב-2002, בעקבות לחץ מהממשל האמריקאי, שונתה החקיקה העוסקת בסחר בבני אדם בישראל, הגבולות נסגרו בפני נשים בודדות ממוצא מזרח אירופאי (החלטה גזענית כשלעצמה), ומרבית הנשים הנסחרות גורשו. נכון לנתונים שהוצגו בפברואר 2010 בוועדה הפרלמנטרית נגד סחר בנשים שבה מכהנת זוארץ, כמות הנשים הנסחרות בישראל כיום עומדת על 200-300 מתוך 10,000 העוסקות בזנות, כלומר 2-3%, וזאת לעומת 2002, כשאחוזי הנשים הנסחרות היוו למעלה מ-90% מכלל הנשים העובדות בזנות. הלוחמה בסחר בנשים פועלת נהדר בלי כל קשר לחוק של זוארץ, שהצעת החוק שלה לא רק שאינה דנה כלל בסוגיית הסחר בנשים, אלא אף עלולה לפגוע במאמץ ללכידת סוחרי נשים, כפי שפורסם בדו"ח מבקר המדינה בינואר 2010. מכאן ניתן לומר שהקמפיין המיועד לגרוף תמיכה בהצעת החוק של זוארץ מוליך את הציבור שולל באופן מכוון.

4. הקונספט לתערוכה נגנב מקבוצת נשים אסיאתיות-אמריקאיות העובדות בסקס שהציבו ב-2006 תערוכה בסן פרנסיסקו בשם We Asian Sex Workers, בה הן הציבו נשים אסיאתיות בחלון ראווה 'למכירה' כביכול על מנת להעמיד את הציבור מול הסטריאוטיפים שלו סביב עובדת המין האסיאתית הצנומה, הילדותית, חסרת האונים וקורבן הסחר.

ממליצה ביותר לראות את הוידיאו הקצר על התערוכה ובפרט על עבודתה של מריקו פאשן. התערוכה נעשתה על ידי פועלות מין אסיאתיות המציגות את הסטריאוטיפים של זונות אסיאתיות, מתעמתות איתן ומציעות דימויים מנוגדים המוכרים להן מן המציאות היומיומית שלהן, השוברת את המיתוסים. בין היתר, מובאת בתערוכה ביקורת על המניפולציה הנעשית בדימוי הגזעני של האישה האסיאתית הצנומה, המסכנה, הילדותית וחסרת האונים, על מנת לקדם את סוגיית הסחר בנשים, ועל מקומן הקטן יחסית של נשים אסיאתיות ושחורות בשיח למען זכויות של פועלות מין בארה"ב, שרובו נשלט על ידי נשים לבנות ממעמד הביניים. חבל שאם כבר מעתיקים את הרעיון ליוזמה, לא רק שמפספסים לגמרי את הביקורת על הגזענות, אלא הופכים את המסר על פיו רק בשביל לחזק את העמדה הלבנה השלטת.

לסיכום מתוך העצומה לחברת הכנסת אורית זוארץ:

…מדובר בקמפיין גזעני, מבזה, מחפיץ, שוביניסטי, מיזוגני ופורנוגרפי. הקמפיין מחזק סטאראוטיפים גזעניים, מציג סחר בנשים בתור עניין סטרילי ואינו מכבד שום היבט של מורכבות שבין סחר בנשים לעבודת מין ובתוך שני התחומים גם יחד. הוא אינו מכבד את יוצריו, את ציבור הנשים וציבור שורדות הסחר ועובדות המין. נשים בשום מצב ועיסוק, אינן רק בובות/גופים למכירה. זו היא פנטזיה חולנית של יוצרי הקמפיין וצר לנו שנתת לכך יד.

הקמפיין מעלה תהיות קשות מאוד על המוטיבציה של העומדים והעומדות בראשו. אם, כפי שנטען, המוטיבציה היא מיגור הזנות בישראל, היה מצופה מההוגים וההוגות של הקמפיין לשקול לעומק את ההשלכות הקשות של ההצגה הסטרילית של תעשיית המין בתור חנות נקייה ונעימה למראה, אם בדיזנגוף סנטר ואם באתר השוואת המחירים זאפ. היה על ההוגים וההוגות לחשוב על ההשלכות של הצגתן של נשים נסחרות ונשים שעובדות בזנות בתור בובות למכירה חסרות הפנים ו/או הקול. היה מצופה לשקול את ההשלכות של בחירות אסטטיות שמשמעותם היא קידום בפועל של תעשיית המין ופגיעה נוספת בנשים שמועסקות ועוסקות בה בין אם מרצון או מכפיה.

אוהבים? תרמו להכל שקרים

Flattr this
איך היית רוצה להגיב

להגיב

*